Mules, hot springs, giants, Punic, Hebrew and Jerome

Genesis 36:24 (Parashath Va-yishlakh)

כד וְאֵלֶּה בְנֵי-צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת-הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת-הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו 24 And these are the children of Zibeon: Aiah and Anah--this is Anah who found the hot springs in the wilderness, as he fed the asses of Zibeon his father.

I had an interesting conversation with my חבר mevaseretzion about this interesting verse. I quoted at the top from the 1917 JPS because it is a good baseline, but it differs from the dominant traditional Jewish translation (interpretation, really) of the ambiguous word in red. The interpretation is mules, which the King James Version followed ('And these are the children of Zibeon; both Ajah, and Anah: this was that Anah that found the mules in the wilderness, as he fed the asses of Zibeon his father').

What are other interpretations?

Targum Onqelos renders as גיבריא, mighty people, which actually accords with the Samaritan Torah, which has האימים for our הימים.

This is probably a reference to the Emim of Genesis 14:5: וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם And in the fourteenth year came Chedorlaomer and the kings that were with him, and smote the Rephaim in Ashteroth-karnaim, and the Zuzim in Ham, and the Emim in Shaveh-kiriathaim. The Samaritans themselves understand it this way; the Samaritan Targum reads עם אמאי, the Emite nation.

Moving along, there are other versions such as

• Septuagint - Ιαμιν Iamin, Yamin. He found "Yamin," which appears to be a proper name, since the Septuagint transliterates it rather than translates it
  
• Peshitta - מיא, water
• Vulgate - aquas calidas, hot water (ie, hot springs)
• Targum Pseudo-Jonathan has a more free translation, and gives mules - וַעֲנָה הוּא עֲנָה דְאַרְבַּע יַת עֶדְרַיָא [צ"ל ערוציה] עִם אַתְנִי וְלִזְמַן אַשְׁכַּח יַת כּוּדְנַיְיתָא דִי נְפָקוּ מִנְהוֹן כַּד הֲוָה רָעֵי יַת חַמְרַיָיא לְצִבְעוֹן אָבוּי - he is Anah who coupled the onagers with the she‑asses, and after a time found mules which had come forth from them (see)
• בראשית רבה- not a version, but a Jewish interpretation - here is the relevant quote for our purpose¹ - חציו חמור וחציו סוס

What gives? What is it?

I don't know, but Jerome (who translated the Vulgate from Hebrew, which he had much knowledge of, instead of the Greek Septuagint. It was he among the Christians who introduced the concept of Hebraica veritas) has a very interesting comment on this verse, which I reproduce here:

Among the Hebrews there are many differing discussions about this verse; among the Greeks and ourselves, however, there is silence about it. Some people think that aimim refer to 'seas,' because 'seas' are written with the same letters as this word is in the present verse. And they maintain that while he was pasturing his father's asses in the wilderness, he discovered a gathering of waters which are called 'seas' according to the idiom of the Hebrew language: that is to say, he discovered a pool. The discovery of such a thing in the desert is difficult. Some think that this word means 'hot waters,' in accord with the near likeness of [a similar word in] the Carthaginian language which is closely related to Hebrew. There are those who think that wild asses were admitted by this man to the she-asses, and that he discovered this manner of mating, so that from them were born very swift asses which are called iamim. Most people think that he was the first who made herds of mares in the desert be mounted by asses so that new animals, called mules, should be born from this mating, contrary to nature. (From Saint Jerome's Hebrew Questions on Genesis by Robert Hayward. )

This is an important comment for several reasons. In addition to listing many of the interpretations given above, including the one he ultimately chose for his own translation (ie, hot spring) he also makes a observation about language, namely that the language of Carthage--Punic²--is cognate with Hebrew. In addition, if I understand correctly he seems to define the proper noun iamin in the Septuagint as referring to mules, and apparently attests that this was the dominant interpretation among the Jews, as it remains today (see Artscroll's Stone Chumash which translates as mules, following Genesis Rabbah, Targum Yonathan, Rashi, the King James Version and possibly the Septuagint, according to Jerome).

¹ Here is the complete, and interesting, passage (Gen. Rabbah Vayishlakh 82:15): ואלה בני צבעון ואיה וגו' ואלה בני צבעון ואיה וענה מה ראה הכתוב לכתוב ענה ענה תרי זמני תרי נינהו, לעולם חד הוא אלא שבא צבעון על אמו והולידה ענה, ונעשה בן ענה ובן צבעון ובן שעיר מ"מ חד הוא, תני האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה להבראות, כלאים אימתי נבראו בימי ענה, הה"ד (בראשית לו) הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, ר' יהודה בר סימון אמר המיונס, רבנן אמרי המיסו, חציו חמור וחציו סוס, ואלו הן הסימנין א"ר יונה כל שאזניו קטנות אמו סוסה ואביו חמור, גדולות אמו חמורה ואביו סוס, ר' מנא הוה מפקד לאלין דבי נשיאה דיהון זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין מפני שאמו סוסה ואביו חמור, מה עשה ענה הביא חמורה וזיווג לה סוס זכר יצאת ממנו פרדה, א"ל הקב"ה אני לא בראתי דבר של היזק ואתה בראת דבר של היזק, חייך שאני בורא לך דבר של היזק, מה עשה הביא חכינא וזיווג לה חרדון ויצאת מהם חברבר, מעולם לא אמר אדם שנשכו כלב שוטה וחיה, חברבר וחיה, פרדה לבנה וחיה, האש, ר' לוי בשם ר' נזירא שלשים וששה שעות שמשה אותה האורה, י"ב של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת, וי"ב של שבת, וכיון ששקעה חמה בלילי שבת בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד (שם /בראשית/ ב) ויברך אלהים את יום השביעי, במה ברכו באורה, וכיון ששקעה חמה בלילי שבת והתחילה אורה משמשת התחילו הכל מקלסים להקב"ה, הה"ד (איוב לז) תחת כל השמים ישרהו, מפני מה ואורו על כנפות הארץ, וכיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא ונתיירא אדם הראשון, דכתיב (תהלים קלט) ואומר אך חושך ישופני, מה עשה לו הקב"ה זימן שני רעפים והקישן זה לזה ויצאה האור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני, אתיא כדשמואל מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו, ר"ה בשם ר' יוחנן אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו מפני ששבת האור כל אותו היום

² See also.